לכבוד תערוכה בנושא אבני דרך, אספתי לי כמה חלוקי נחל ,
היה ברור לי שאם לצייר עליהם, זה יהיה ציור במבנה של מנדלה, כי כל אבן כמו המנדלה נראת לי שלמה ומושלמת.
תוך כדי ציור חשבתי לעצמי שחלוקי הנחל האלו כמו אנשים הם, כל אחד מופרד בעולמו, שלם לעצמו,
הגיע הזמן לשנות חשיבה ולבדוק איך יוצרים שיתופי פעולה, הפריה הדדית, אולי ערבות
וכך נוצרה העבודה לתערוכה.
"עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים" קהלת
וזאת ההזמנה
אשמח לראותכם בפתיחה